ארתור וייס –Weisz Artúr 1897-1945
לאחר סיום לימודיו בתחום תעשיית הזכוכית, סיים את האקדמיה למסחר. במלחמת העולם הראשונה שירת ביחידת הרוכבים בחיל התותחנים והשתחרר עטור עיטורי הצטיינות. בשנות השלושים קיבל לידיו את ניהול המפעל המשפחתי. גם שני אחיו, וילמוש וויקטור עבדו בחברה. שלושה אחים נוספים שלו התיישבו בפלסטינה. למפעל הזכוכית של המשפחה היו קשרים בינלאומיים ענפים. המפעל חדל מפעילותו בקיץ 1944 בגלל רדיפות היהודים. באחד בינואר 1945 אבדו עקבותיו של ארתור וייס.

מיקלוש משה קראוס Krausz Miklós Mose 1985-1908
פקיד. למד בישיבה בעיר מישקולץ. את לימודיו הכלליים השלים כאוטודידקט. החל מ-1932 מזכיר תנועת 'המזרחי' הדתית-ציונית. החל משנת 1934 מזכיר המשרד הפלסטיני (פלמוט או פלמט Palmut-Palamt). בין השנים 1946-1938 היה המנהל האדמיניסטרטיבי של המשרד. אחרי השחרור עלה לישראל, היה מנהל 'הכפר השוודי' ופקיד בכיר במשרד הרווחה.
מהיי שאלאמון. Salamon Mihály(1897-?)
אביו משה, היה הרב הראשי של זילה (Zilah), גורש למחנה ברגן-בלזן ונפטר בשנת 1955 בישראל. אמו, שרה אנגל נפטרה ב-1920 בבודפשט. את לימודיו סיים בבודפשט, למד בסמינר המורים היהודי, בגימנסיה ובאוניברסיטה בפקולטה לפילוסופיה. לימד כשנה וחצי ואחר כך הפך לסוחר טקסטיל. ב-1923 נשא לאישה את מרגיט-מרים קנפלר, בנו אוטו-אשר. החל משנות השלושים ממנהיגיה של היהדות הציונית הדתית וחבר בוועדת הביקורת של המשרד הפלסטיני. במעמדו זה הפך ב-1944 למנהל המנגנון של 'בית הזכוכית'. אחרי השחרור, בשנים 1948-1946 כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית, כסגן נשיא הקהילה האורתודוכסית בפשט וכאחד ממנהלי הג'וינט. ב-1949 עלה לישראל ועבד במערכת העיתון 'אוי קלט'. בין השנים 1953-1951 היה העורך הראשי של העיתון 'נפונק' (Népünk-עמנו). באותו הזמן שימש תקופה קצרה כדובר משרד הדואר. מאמריו ראו אור בראשית שנות השמונים על דפי 'אוי קלט'.

שנדור גרוסמן בן-ארץ Groszmann Sándor 2003-1909
עיתונאי ומוציא לאור. מוצאו ממשפחת סוחרים בעיר מישקולץ. למד בישיבה ועוד בנעוריו היה לאחד ממנהיגי התנועה הציונית. ב-1944 גורשה משפחתו למחנות המוות, גרוסמן ברח, נתפס והובל למחנה עונשין בקישטרצ'ה (Kistarcsa). בחודש ספטמבר 1944 השתחרר ומסוף אוקטובר היה חבר בהנהלת 'בית הזכוכית'. בחודש נובמבר עבר לסניף נוסף של צירות שוויץ ברחוב וקרלה שנדור ((Wekerle Sándor ושם ניהל את חיי היומיום. אחרי השחרור היה חבר הנהלת הג'וינט וטרח ליצור מקומות עבודה ליהודים חסרי פרנסה. ב-1949 עזב את הונגריה. שלושה חודשים שהה בווינה, עלה לישראל, שנתיים חי בקיבוץ ולאחר מכן בפריז ובג'נבה. עסק בהוצאת ספרים וערך את העיתון 'יווה' (Jövő).

שמחה (שנדור)  הונוולד Hunwald Sándor  1945-1914
נולד בעיר קולוז'וואר (Kolozsvár) ובתקופת מלחמת העולם הראשונה הגיע לבודפשט. ב-1931 הצטרף לתנועה הציונית ובשל כך הורחק מן הגימנסיה היהודית. ב-1942 עם תחילת גירוש היהודים מסלובקיה ארגן את קבלתם של הנמלטים להונגריה, שקיבלו את תעודותיהם של צעירים יהודים הונגרים. תפיסתם של אחדים מן הפליטים הביאה את המשטרה אליו. הונוואלד נשלח תחילה למחנה העונשין בגראן' ((Garany ואחר כך נשלח במסגרת פלוגת עונשין לחזית אוקרינה. ב-1944 ניצל את התמוטטות החזית וברח. נתפס בגבול הונגריה והוחזר לחזית. בחודש אוקטובר ברח שוב והגיע לבודפשט והשתלב בפעילות ההצלה ב 'בית הזכוכית'. אימץ לעצמו את השם הנס קוהנה (Hans Kuhne) ובאמצעות מכונית שהעמיד לרשותו סגן הקונסול השוויצרי קרל לוץ חילק תעודות מזויפות ליהודים הנרדפים. בימים הראשונים של 1945 נעצר לפני 'בית הזכוכית', שוביו הביאו אותו למרתפי משרד הפנים ושם רצחו אותו. ב-1947 אחר מותו עוטר באות של הרפובליקה ההונגרית. ב-1945 חודשה תנועת השומר הצעיר בהונגריה והמעון הראשון שלה נשא את שמו.

אלברט גייר 1962-1895  Geyer Albert
משפטן. התמחותו החוק הבינלאומי וביטוח. ב-1944 היה נציג הציונים בהנהלת הקהילה היהודית בפשט. בין 1946-1945 נשיא ההסתדרות הציונית ועד 1948 חבר נשיאות של הג'וינט. כיהן כחבר הנהלת הקונגרס הציוני בהונגריה עד הגירתו ב-1950.

פביאן הרשקוביץ Herskovits Fábián  1982-1907
מורה ורב. את תואר הדוקטור קיבל בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בודפשט ובסמינר לרבנים. בשנות השלושים לימד באוניברסיטת רומא ובתל אביב. החל מ-1941 שימש כרב בבודפשט. ב-1947 עוטר באות של הרפובליקה ההונגרית. ב-1949 עזב את הונגריה וניהל את המחלקה לתרבות בעיריית תל אביב. החל מ-1981 נשיא ההתאחדות העולמית של יהודי הונגריה.

המשך>>